טיעון הכוזרי (מעמד הר סיני)
הטיעון הנפוץ הוא ש"אי אפשר לשקר לעם שלם". אבל הוא מניח את מה שהוא צריך להוכיח: שהמסורת עברה ברצף מאז ועד היום. התנ״ך עצמו מספר על תקופות שבהן התורה נשכחה ו"נמצאה" מחדש. ומיתוסים לאומיים לא נוצרים ברגע אחד; הם מצטברים לאט, כ"סיפור שאבותינו סיפרו לנו".
הטענה
מיליוני אנשים עמדו בהר סיני ומסרו את העדות לילדיהם. אי אפשר להמציא זיכרון לאומי כזה, ולכן הוא אמת.
איך הטיעון בנוי
הטיעון הולך בשלושה צעדים. אם הסיפור על הר סיני היה מומצא, מישהו היה צריך לשכנע עם שלם שאבותיו ראו משהו שהם לא ראו. את זה אי אפשר לעשות. ולכן, הסיפור אמיתי.
נשמע חזק. אבל יש בו כמה סדקים.
מיתוס לא נולד ביום אחד
הטיעון מדמיין רגע אחד שבו מישהו עומד מול עם שלם ואומר: “ראיתם”. אבל ככה לא נוצרים סיפורים לאומיים. מספיק שסיפור יתקבל לאט לאט, דור אחרי דור, כמסורת עתיקה: “כך סיפרו לנו”. אף אחד לא צריך לשקר לעם שלם בבת אחת.
התנ“ך עצמו מספר על שבר
הטיעון צריך שהמסורת תעבור ברצף, בלי הפסקה. אבל התנ“ך מספר סיפור אחר. בימי המלך יאשיהו “נמצא” ספר התורה במקדש, כאילו אף אחד לא הכיר אותו. ובימי עזרא ונחמיה כתוב שחג הסוכות לא נחוג כמו שצריך מאז ימי יהושע בן נון. אלה לא טענות של מבקרים. זה מה שכתוב בתנ“ך.
הטיעון מוכיח יותר מדי
הרבה דתות מספרות על התגלות לקהל גדול. מי שמשתמש בטיעון הכוזרי דוחה את כולן. כלומר, הוא עצמו מודה שהמבנה הזה לא מספיק כדי להוכיח.
למתעמקים: הראיות והמקורות
הראיות, נקודה אחר נקודה
- המקור הקלאסי של הטיעון הוא ספר הכוזרי של ר׳ יהודה הלוי.ר׳ יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר א, כה
- בימי המלך יאשיהו 'נמצא' ספר התורה במקדש, כאילו לא היה מוכר.מלכים ב, כב
- בימי עזרא ונחמיה נכתב שחג הסוכות לא נחוג כהלכתו 'מימי ישוע בן נון'.נחמיה ח, יז
מקורות
- ר' יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר א, כה
- מלכים ב, פרק כב (מציאת ספר התורה בימי יאשיהו)
- נחמיה, ח, יז