פסח: שני חגים, סיפור אחד, וסדר שנולד אחרי החורבן
פסח מציין יציאה ממצרים שלא קרתה. בפועל הוא מאחד שני חגי אביב עתיקים: חג של רועים וחג של חקלאים. ליל הסדר נוצר רק אחרי חורבן הבית, בהשראת המשתה היווני־רומי.
מה מספרים
בני ישראל יצאו ממצרים בליל ט״ו בניסן, אחרי מכת בכורות. מאז, דור אחר דור, מספרים את הסיפור בליל הסדר כפי שציוותה התורה.
מה יודעים
יציאת מצרים לא קרתה. 'פסח' היה בראשיתו טקס אביב של רועים: שחיטת טלה ומריחת דם על הפתח להגנה. 'חג המצות' היה חג חקלאי של קציר השעורה. שני החגים אוחדו וחוברו לסיפור היציאה. יאשיהו ריכז את הפסח בירושלים. ליל הסדר כפי שאנחנו מכירים אותו נוצר אחרי חורבן הבית.
פסח הוא חג אביב עתיק. במשך מאות שנים הוא קיבל סיפור לאומי, סיפור יציאת מצרים. הסיפור עצמו לא קרה. אבל ההיסטוריה של החג מרתקת, כי היא מראה איך דת נבנית, שכבה אחרי שכבה.
שני חגים שהתאחדו
תסתכלו טוב, ותגלו שבתורה יש בעצם שני חגים.
הראשון הוא הפסח של הרועים. שוחטים שה בערב, אוכלים אותו בלילה, ומורחים מהדם שלו על המשקוף, כדי שה“משחית” לא ייכנס הביתה. חוקרים רואים בזה טקס אביב עתיק של נוודים: הגנה על המשפחה ועל העדר, בדיוק כשיוצאים לשטחי מרעה חדשים.
השני הוא חג המצות של החקלאים. שבעה ימים אוכלים לחם בלי שאור, בדיוק כשמתחיל קציר השעורה. זה חג של אנשים שגרים במקום אחד ומעבדים אדמה.
עם הזמן שני החגים התחברו לחג אחד, וקיבלו סיפור משותף: היציאה ממצרים. ובטקסטים של התנ“ך עדיין אפשר לראות את “התפר” ביניהם.
יאשיהו מעביר את החג לירושלים
בהתחלה הפסח היה חג של המשפחה, בבית. ספר דברים שינה את זה: מותר לשחוט את הפסח רק במקום אחד, “במקום אשר יבחר ה’”. וזה בדיוק מה שהמלך יאשיהו עשה. התנ“ך עצמו אומר שפסח כזה לא נעשה מימי השופטים. חג ביתי הפך לחג של עלייה למקדש בירושלים.
ועוד עדות מעניינת מגיעה ממצרים דווקא. קהילה יהודית שחיה שם, ביב, קיבלה ב־419 לפני הספירה מכתב עם הוראות לחג המצות.
ליל הסדר: המצאה של אחרי החורבן
ב־70 לספירה חרב המקדש, וכבר אי אפשר היה להקריב קורבן פסח. מה עושים? חז“ל בנו טקס חדש, בבית.
את המבנה שלו הם לקחו מהעולם שסביבם: המשתה היווני־רומי, ה“סימפוזיון”. שם שכבו בהסבה, טבלו מתאבנים, שתו מספר קבוע של כוסות יין, וניהלו שיחה של שאלות ותשובות. נשמע מוכר? גם “מה נשתנה” היה במקורו חלק מסדר של משתה כזה.
איפה משה?
בהגדה, הטקסט שאמור לספר את סיפור היציאה, משה כמעט לא מוזכר. ההסבר המסורתי הוא שרצו להדגיש שהגאולה באה מאלוהים בלבד. ההסבר ההיסטורי פשוט יותר: ההגדה היא יצירה של חז“ל, ובמרכזה עומדים החכמים עצמם, כמו בסיפור על רבי אליעזר וחבריו שהיו מסובין בבני ברק.
למתעמקים: הראיות והמקורות
עובדות מפתח
- בתורה עצמה 'פסח' ו'חג המצות' מופיעים כשני דברים נפרדים, שאוחדו בהדרגה.
- ספר דברים מעביר את הפסח מהבית אל 'המקום אשר יבחר ה'', וזה מה שיאשיהו עשה (מלכים ב כג).
- ביב שבמצרים קיבלו היהודים ב־419 לפנה״ס מכתב עם הוראות לחג המצות.
- הסדר (הסבה, טיבול, ארבע כוסות, שאלות ותשובות) בנוי במתכונת המשתה היווני־רומי, ונוסח במשנה אחרי 70 לספירה.
- בהגדה של פסח משה כמעט לא מוזכר.
הראיות, נקודה אחר נקודה
- בתורה, הפסח הוא שחיטת שה בערב, אכילתו בלילה ומריחת דמו על המשקוף כדי שה"משחית" לא ייכנס. ג'. ב. סגל רואה בזה טקס אביב קדום של נוודים, להגנה על המשפחה והעדר בזמן היציאה למרעה החדש.Segal, 1963
- חג המצות הוא שבעה ימים של לחם בלי שאור בתחילת קציר השעורה: חג של יושבי קבע. בטקסטים המקראיים עדיין רואים את התפר בין שני החגים.
- ספר דברים דורש לשחוט את הפסח רק "במקום אשר יבחר ה'".דברים טז
- יאשיהו ריכז את הפסח בירושלים: "לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים".מלכים ב כג
- ביב שבמצרים קיבלו היהודים ב־419 לפנה"ס מכתב עם הוראות לחג המצות.פפירוסי יב
- ליל הסדר מתואר לראשונה במשנה, אחרי חורבן הבית ב־70 לספירה.משנה פסחים, פרק י
- מבנה הסדר לקוח מהמשתה (הסימפוזיון) היווני־רומי: הסבה, טיבול מתאבנים, כוסות יין קבועות ושיחה של שאלות ותשובות. "מה נשתנה" הוא במקורו חלק מנוהל של משתה הלניסטי.Bokser, 1984
- בהגדה של פסח משה כמעט לא מוזכר, ובמרכזה עומדים החכמים: "מעשה ברבי אליעזר... שהיו מסובין בבני ברק".
מקורות
- J. B. Segal, The Hebrew Passover from the Earliest Times to A.D. 70, Oxford University Press (1963)
- Baruch M. Bokser, The Origins of the Seder: The Passover Rite and Early Rabbinic Judaism, University of California Press (1984)
- דברים, טז, א–ח (הפסח "במקום אשר יבחר ה׳")
- מלכים ב, פרק כג (הרפורמה של יאשיהו)
- משנה, פסחים, פרק י (סדר ליל הפסח)
- פפירוסי יב (אלפנטינה) (המאה ה־5 לפנה"ס), "מכתב הפסח" (419 לפנה"ס); העתירה לבגוהי פחת יהודה (407 לפנה"ס); השבועה ב"ענתיהו"
- Israel Finkelstein, Neil Asher Silberman, The Bible Unearthed, Free Press (2001)