האם הרמב"ם האמין שכל דבר שקורה לי הוא השגחה?
לא לפי הרמב"ם. הוא מגביל את ההשגחה הפרטית לבני אדם, ובמידה שתלויה בשכל שלהם. כל השאר מתנהל לפי הטבע והמקרה.
השאלה
אומרים לי שכל מה שקורה לי — חניה שמצאתי, מחלה, פגישה — הוא השגחה פרטית. זו עמדת היהדות?
שומעים את זה הרבה: מצאת חניה? השגחה. חלית? השגחה. פגשת מישהו? בטח השגחה. אבל האם זו באמת עמדת היהדות? לפחות לפי הרמב“ם, התשובה היא לא.
עלה שנושר מעץ
בספר “מורה נבוכים” הרמב“ם עובר על חמש דעות שונות בשאלת ההשגחה, ואז מציג את הדעה שלו.
לפי הרמב“ם, בעולם של בעלי החיים והצמחים אלוהים משגיח על המין כולו, לא על כל פרט ופרט. עלה שנושר מעץ, או עכביש שטורף זבוב, הם פשוט מקרה. אין מאחוריהם תוכנית.
השגחה לפי השכל
אצל בני האדם זה שונה, אבל לא כמו שנהוג לחשוב. ההשגחה על האדם תלויה בשכל שלו, כלומר כמה הוא שלם בהבנה ובדעת.
והרמב“ם הולך עוד צעד. ההשגחה נמשכת רק כל זמן שהמחשבה של האדם דבוקה באלוהים. כשהוא מפנה את מחשבתו לדברים אחרים, הוא, בלשונו, “מופקר למקרה”.
מה זה אומר לך
הרעיון שכל אירוע קטן בחיים שלך הוא מסר אישי משמיים איננו עמדת “היהדות”. הוא סותר במפורש את דעתו של גדול הפוסקים.
למתעמקים: הראיות והמקורות
הראיות, נקודה אחר נקודה
- הרמב"ם מציג חמש שיטות בעניין ההשגחה ואז את שיטתו: בבעלי חיים ובצמחים ההשגחה היא על המין ולא על הפרט, ואצל האדם ההשגחה "נמשכת אחר השכל".מורה נבוכים ג, יז
- ההשגחה נמשכת רק כל עוד מחשבתו של האדם דבוקה באלוהים. כשהיא פונה ממנו, האדם "מופקר למקרה".מורה נבוכים ג, נא
מקורות
- הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק יז
- הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק נא